מי מאיתנו לא אוהב לשמוע לקרוא, לראות ואפילו לחוות סיפור אהבה מידי פעם.
בדרך כלל אנו אוהבים לראות אותם מהצד ועל הדרך לחשוב או לחלופין לדמיין מה דמויות שחוות את אותו סיפור אהבה מרגישות בתהליך ההתאהבות.
בימים עברו היינו חושבים ומדמיינים מצבים כאלה ואפילו נכנסים אליהם כאילו קרו במציאות, בעיקר דרך הספרים. היינו הולכים לספריה העירונית, או לספריית בית הספר ולוקחים רומן על סיפור אהבה, מסיימים אותו ומיד בוחרים באחד חדש, אותו עדיין לא קראנו.
בקריאת הספר היינו חווים את הדמויות דרך קריאת השורות כפי שהסופר התכוון שנחווה אותן ביחד עם תוספות משלנו, שהתבססו על רגשותינו השונים כלפי אותן דמויות המצוירות בספר ודרך מערכות היחסים שבנינו איתם.
לצערנו הרב, בעיקר לצערו של הדור הבוגר, בעידן של היום הספרים נדחקים החוצה, זאת בעקבות כניסתם של הטאבלטים, הסמארטפונים והמחשבים. כתוצאה מכך, שוק הספרים נפגע מה שגרם לסיפור האהבה המרכזי אותו אנו רוקמים להתבצע עם הקינדל שלנו, שדרכו אנו קוראים את ׳הספר׳.
סיפורי אהבה נמצאים גם על מרקע הטלוויזיה, שם אנו רואים את הדמויות בשר דם, בונים מערכות יחסים אחד עם השנייה במהלך הסדרה, בין אם היא נמשכת כמה פרקים בלבד או בין אם זו סדרה שנמשכת על פני מספר שנים. במקרים שכאלה, בהם סדרות נמשכות שנים רבות דוגמת ׳היפים והאמיצים׳, מערכות היחסים שלנו עם הדמויות חזקות יותר ולעיתים מורכבות יותר.
דרך הסדרה אנו חווים לעיתים יחד עם הדמויות את מה שעובר עליהם, בין אם מדובר בסיפור אהבה, רגשות של עצב או שמחה וכדומה.
סיפור אהבה בתיאטרון הוא כבר משהו אחר לגמרי. כאשר אנו יושבים באולם התיאטרון, השחקנים משרים עלינו את האווירה של מה שמתרחש על פני הבמה, ולעיתים קרובות, מצליחים לסחוף אותנו לתוך אותו סיפור אהבה.
סיפור אהבה מוצלח בתיאטרון הוא סיפור שאתה לוקח אותו איתך הביתה, מרגיש אותו ביציאה מן האולם ועד הרגע בוא אתה נרדם, לעתים גם ביום שלאחר מכן סיפור האהבה אותו הרגשת על הבמה יגרום לך להפתיע את בן/בת הזוג שלך עם זר פרחים.
סיפורי אהבה רבים נבנים היום במחשב, מתחילים מרשת האינטרנט ונרקמים לסיפור אהבה של ממש, ובמקרים רבים אף לחתונה.