ב1972 צמד החוקרים צ'אפי ומקלאווד יצאו לבדוק מה אנחנו עושים בזמן שאנחנו צופים בטלוויזיה. המחקר שלהם התמקד בעיקר במשפחות שם אופן הצפייה המשותפת נותן נקודת מבט מעניינת על היחסים בתוך המשפחה.
משפחות שהערך החזק ביותר הוא המשפחתיות, ילדים שומעים ביטויים כגון: "אין כמו המשפחה" "אין כמו בבית" היררכיה מאוד ברורה, יש תפקיד מוגדר לכל אחד. ההורים מעודדים את הילדים להסתדר עם האחרים – בני המשפחה, חברים. הילדים לומדים להימנע מעימותים, לדכא כעסים ולא לפגוע ברגשות הזולת, שלום בית הוא ערך חשוב במשפחה כזו. הילדים הם בד"כ יותר צייתנים, משתפי פעולה וממושמעים יותר.
מבחינת צריכת תקשורת משפחות אלה צורכות יותר תקשורת ממשפחות אחרות, בעיקר תכני בידור ופחות אקטואליה וידע. הפיקוח על הצפייה של הילדים הוא נמוך יחסית הצפייה היא הרבה פעמים בצוותא והיא למעשה דרך להפגנת סולידאריות. הטלוויזיה משמשת כרעש רקע, מווסתת את סדר היום מספקת נושאים לשיחה ומאפשרת הפגנה של חלוקת תפקידים במשפחות. הטלוויזיה גם מאפשרת הפחתה של עימותים וויכוחים.
משפחה שמתאפיינת בתקשורת פתוחה ומעודדת את הילדים להביע דעות ועמדות, ילדים במשפחה כזו נחשפים לכמה נקודות מבט והדגש הוא בעיקר על רעיונות ופחות על רגשות. הילדים הם בעלי הישגים טובים בלימודים וכחניים יותר ומביעים דעות ולא רגשות. הילדים יותר פעילים בבית הספר, מעורבים מבחינה פוליטית.
מבחינת צריכת תקשורת הילדים צופים קלים יותר. צופים יותר בתוכניות אקטואליה ולא בידור. הפיקוח על הצפייה במשפחות אלה הוא משמעותי יותר ולכן הילדים נחשפים לפחות אלימות. הטלוויזיה מאפשרת העברת ערכים ע"י ההורים ומשמשת גם להגדרת הסמכויות והפגנתן בתוך המשפחה. משפחות רוצות להרחיב את עולם הידע של הילדים, לחשוף אותם לכמה שיותר, משפחות פתוחות לשמוע את דעת הילדים גם אם היא שונה, פחות רגש המטרה להעשיר את הידע.
מעניין אם המחקר היה מתקיים היום אז התוצאה המתקבלת הייתה דומה. כיום המגמה הפוכה, כאשר הילדים צופים הרבה יותר בבידור ופחות באקטואליה. דבר זה הוא תוצאה ישירה של הפחתה בזמן שההורים מקדישים לצפייה משותפת. כך נוצר מצב של הפרדה. הילדים צופים בזמן שלהם ואחר כך ההורים. המחקר ותוצאותיו אז, נותן בהחלט הצצה לאותם מגמות שהיו בחברה באותן שנים.
