קורס צורפות תחביב יקר או העתיד שלי?
אני עובד כבר לא מעט שנים בבנק.
התחלתי כטלר בתפקיד התחלתי, לאט לאט התקדמתי והבנתי שיש לי כשרון למספרים ולאנשים.
שילוב מאוד נדיר בעולם העסקי והבנקאי. המנהלים שלי ראו את הפוטנציאל ומהר מאוד עליתי על המסלול המהיר לניהול סניף בנק.
ידעתי שזה מה שאני רוצה והרגשתי שאני בדרך הנכונה להגשים את החלום שלי, של אשתי (כן, בינתיים כבר התחתנתי) וכמובן, של ההורים שלי, שלא הפסיקו להשוויץ בבן הבנקאי שלהם, שהוא "כמעט מנהל בנק". הם קראו לי ככה גם כשהייתי בסך הכל פקיד בנקאות אישית. מבחינתם, הבנק היה שלי וזאת הייתה הצלחה ענקית עבורם.
בשנה האחרונה, ידעתי שמנהל הסניף הנוכחי, הולך לעזוב. הוא בחר לשתף אותי בזה והתחיל להכין אותי לקראת ההחלפה שלו. אף אחד לא אמר לי דבר רשמי, אבל הוא הצמיד אותי אליו במשך שעות היום, לימד אותי את הסודות של ניהול אנשים, התמודדות עם בקשות קשות מאנשים שכל מה שאתה רוצה לעזור להם, אבל לא תמיד יכול לטובתם. לימד אותי לראות את התמונה המלאה, אבל גם את הפרטים הקטנים.
הסתובבנו בסניף כמו צמד חמד והיה ברור לכולם, שאני בדרך הנכונה להצלחה.
ואז התקפי החרדה התחילו. דופק מהיר, כאב בחזה, תחושת חנק. כל הכיף יחד.
בהתחלה חשבתי שזה משהו פיזי, עשיתי את כל הבדיקות האפשריות, תרמתי למדע כל נוזל בגוף שלי ושכבתי על כל שולחן בדיקות אפשרי. כמובן שלא מצאו כלום, והמסקנה הבלתי נמנעת הייתה – זה נפשי.
ניסיתי להבין מאיפה זה מגיע, התחלתי טיפול נפשי וכדורים ובזמן הזה, בעבודה אף אחד לא יודע ואני משחק אותה בשליטה ומתרגש לקראת התפקיד החדש.
הפסיכולוגית המדהימה שלי, הציעה לי לפתח תחביב וכשהתייעצתי עם חבר טוב, בעל חנות תכשיטים הוא הציע לי ללכת לקורס צורפות. הוא אמר שתמיד היה לי טעם טוב, ידיים עדינות ויצירתיות ונראה לו שאיהנה מזה.
זה היה נשמע לי מוזר ברגע הראשון, אבל הייתי כל כך נואש לשיפור, שפשוט זרמתי.
התחלתי קורס צורפות בשפירא, התאהבתי ברגע הראשון. אהבתי את התחושה בידיים, את החופש בראש ואת האושר של לראות מוצר מוגמר. 4 התקפי החרדה פחתו משמעותית והדבר היחיד שמטריד אותי כרגע, היא אם אני רוצה לעשות שינוי בחיים שלי וללכת על הצורפות או להמשיך במסלול ההצלחה המובטחת שלי בבנק. הלוואי והייתי יודע מה כדאי לי לעשות.